Vayedaber

Simple Havroutah

Zva'him

Daf 108a

רֹאשׁ בֶּן יוֹנָה שֶׁאֵין בּוֹ כְּזַיִת וּמֶלַח מַשְׁלִימוֹ לִכְזַיִת מַהוּ

Traduction

the head of a pigeon burnt offering that does not have on it an olive-bulk of flesh, but the salt that adheres to it, after it was salted in accordance with the requirement to salt it (see Leviticus 2:13), completes the measure to make an olive-bulk, what is the halakha? Is one liable for offering it up outside?

Rachi non traduit

ראש יונה. של עולת העוף והעלו בחוץ: מלח אי פריש מצוה לחזור ולמולחו כדכתיב (ויקרא ב) ולא תשבית מלח ברית:

אֲמַר לֵיהּ רָבָא מִפַּרְזִקְיָא לְרַב אָשֵׁי לָאו הַיְינוּ פְּלוּגְתַּיְיהוּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ תִּיבְּעֵי לְרַבִּי יוֹחָנָן וְתִיבְּעֵי לְרֵישׁ לָקִישׁ

Traduction

Rava from Parzakya said to Rav Ashi: Is this not identical to the dispute between Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish with regard to a bone attached to sacrificial flesh? Rav Ashi responded: No. The dilemma can be raised according to Rabbi Yoḥanan and the dilemma can be raised according to Reish Lakish.

תִּיבְּעֵי לְרַבִּי יוֹחָנָן עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הָתָם אֶלָּא עֶצֶם דְּמִינָא דְּבָשָׂר הוּא אֲבָל מֶלַח דְּלָאו מִינָא דְּבַר יוֹנָה הוּא לָא תִּיבְּעֵי לְרֵישׁ לָקִישׁ עַד כָּאן לָא קָאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ הָתָם אֶלָּא דְּאִי פָּרֵישׁ מִינֵּהּ לָאו מִצְוָה לְאַסּוֹקֵי אֲבָל הָכָא דְּאִי פָּרֵישׁ מִצְוָה לְאַסּוֹקֵי לָא אוֹ דִלְמָא לָא שְׁנָא

Traduction

The Gemara elaborates: The dilemma can be raised according to Rabbi Yoḥanan: Perhaps Rabbi Yoḥanan states his opinion only there, with regard to a bone, claiming that it contributes to the measure of an olive-bulk as it is of the same kind that flesh is, i.e., they are both animal parts. But in the case of salt, which is not of the same kind as a pigeon, perhaps it would not contribute to the measure. And the dilemma can also be raised according to Reish Lakish: Perhaps Reish Lakish states his opinion only there, with regard to a bone, claiming that it does not contribute to the measure of an olive-bulk, as if the bone separates from the flesh, there is no mitzva to offer the bone up on the altar. But here, with regard to salt, concerning which if it separates from the pigeon there is a mitzva to offer it up, he would not rule as he does concerning a bone attached to flesh. Or perhaps there is no difference between the cases.

תֵּיקוּ

Traduction

The Gemara concludes: The dilemma shall stand unresolved.

רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר כּוּ'

Traduction

§ The mishna teaches: Rabbi Yosei HaGelili says: If he slaughtered an offering inside the courtyard and then offered it up outside the courtyard, he is liable. But if he slaughtered it outside, thereby rendering it unfit, and then he offered it up outside, he is exempt for the offering up, as he offered up only an item that is unfit, and one is liable only for offering up an item that is fit to be offered up inside the Temple. The Rabbis said to him: According to your reasoning, even in a case where he slaughters it inside and offers it up outside, he should be exempt, since he rendered it unfit the moment that he took it outside the courtyard. Yet, in such a case, he is certainly liable for offering it up. So too, one who slaughters an offering outside and then offers it up outside is liable.

הֵשִׁיב רַבִּי תַּחַת רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי מָה לְשׁוֹחֵט בִּפְנִים וּמַעֲלֶה בַּחוּץ שֶׁהָיְתָה לוֹ שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר תֹּאמַר בְּשׁוֹחֵט חוּץ וּמַעֲלֶה בַּחוּץ שֶׁלֹּא הָיְתָה לוֹ שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר

Traduction

While a defense of Rabbi Yosei HaGelili’s opinion is not presented in the mishna, various possibilities are recorded in a baraita: Rabbi Yehuda HaNasi responded to this challenge on behalf of Rabbi Yosei HaGelili: What is notable about slaughtering an offering inside the courtyard and then offering it up outside? It is notable in that the offering had a period of fitness. Can you say the same about slaughtering an offering outside and then offering it up outside, where the offering never had a period of fitness? It was disqualified as soon as it was slaughtered and so it is reasonable that one is not liable for offering it up.

Rachi non traduit

שעת הכושר. ליקרב בפנים:

הֵשִׁיב רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן תַּחַת רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי מָה לְשׁוֹחֵט בִּפְנִים וּמַעֲלֶה בַּחוּץ שֶׁכֵּן קוֹדֶשׁ מְקַבְּלוֹ תֹּאמַר בְּשׁוֹחֵט בַּחוּץ שֶׁאֵין קוֹדֶשׁ מְקַבְּלוֹ

Traduction

Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, responded to this challenge on behalf of Rabbi Yosei HaGelili: What is notable about slaughtering an offering inside the courtyard and then offering it up outside? It is notable in that even though the offering was taken outside the courtyard and thereby disqualified, if it is, albeit unlawfully, placed on the altar, the sanctity of the altar renders the offering acceptable and it should not be removed from the altar because the disqualification occurred in sanctity, i.e., during the course of the Temple service (see 84a). Can you say the same about slaughtering an offering outside and then offering it up outside, where the disqualification did not occur in sanctity and so the sanctity of the altar does not render the offering acceptable? Therefore, even if it were placed there, it must be removed.

Rachi non traduit

שכן קדש מקבלו. אע''פ שהוציאו אם חזר והכניסו והעלהו לא ירד כדאמרן בהמזבח מקדש (לעיל זבחים דף פד.) הלן והיוצא כו':

מַאי בֵּינַיְיהוּ אָמַר זְעֵירִי שְׁחִיטַת לַיְלָה אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ

Traduction

The Gemara asks: What is the practical difference between these two responses? Ze’eiri said: The practical difference between them is a case of slaughtering an offering at night inside the courtyard and then offering it up outside. According to Rabbi Yehuda HaNasi’s response, one would be exempt, as slaughtering at night disqualifies the offering from its very outset; whereas according to the response of Rabbi Elazar, one would be liable as this is a disqualification that occurs in sanctity.

Rachi non traduit

שחיטת לילה איכא בינייהו. לרבי שחט בהמה בלילה בפנים והעלה בחוץ פטור שלא היתה לה שעת הכושר דבשחיטתה נפסלה לר''א חייב שהרי הקדש מקבלו שאם עלה לא ירד:

Tossefoth non traduit

שחיטת לילה איכא בינייהו. לכאורה רבי ורבי אלעזר בר''ש סברי כר''ש דאמר בפרק המזבח מקדש (לעיל זבחים דף פד.) נשחטה בלילה אם עלתה לא תרד דהשתא קדש מקבלו ולא היתה לו שעת הכושר אבל לרבי יהודה דאמר אם עלתה תרד בין לרבי בין לרבי אלעזר בר''ש שחט בלילה בפנים והעלה בחוץ לא מבעיא (ליה) לרבי יוסי הגלילי דפטור אלא אפילו לרבנן נמי פטור כדמוכח בסוף פירקין (לקמן זבחים קיא:) גבי הא דתנן ר''ש אומר כל שחייבין עליו בחוץ חייבין על כיוצא בו בפנים שהעלה בחוץ ומפרש זעירי גופיה שחיטת בהמה בלילה איכא בינייהו וה''ק השוחט בהמה בלילה בפנים והעלה בחוץ פטור פירוש דאין מתקבל בפנים כר' יהודה דאמר אם עלה (לא) ירד שחט בחוץ והעלה בחוץ חייב אלמא דאפילו לרבנן דמחייבי שוחט בחוץ ומעלה בחוץ מודו בשוחט בלילה בפנים ומעלה בחוץ דפטור לר' יהודה וקצת תימה זעירי ורבה אמאי נקטי הכא שחיטת לילה וקבלה בכלי חול דהיינו כמו נשפך דמה דלא הוי אלא לר''ש דלרבי יהודה תרוייהו ירדו הוי להו למימר איכא בינייהו נשחטה חוץ לזמנו וחוץ למקומו דלכולי עלמא לא ירד דהרי קדש מקבלו ולא היתה לו שעת הכושר ושמא אגב דנקטי רבה וזעירי בסוף פירקין (שם) גבי פלוגתא דר''ש ורבנן שחיטת לילה וקבלה בכלי חול נקטי נמי הכא וצריך לדקדק לר' יהודה דאמר (לעיל זבחים דף פד.) ביצא דמה אם עלה ירד הרי זורק מקצת דמים בחוץ דחייב אע''ג דאין קדש מקבלו ושמא לרבי יהודה לא היה חייב והא דדרשינן מקרא לרבות הזורק דלמא בשחוטי חוץ ולא בשחוטי פנים מידי דהוה אשחיטת לילה בסוף פירקין אבל לרבי יוסי הגלילי אליבא דרבי יהודה ודאי לא משכחת לה זורק בחוץ דחייב ועוד נראה דהא דמיפטר לר' יהודה משום דאין קדש מקבלו היינו כשאין קדש מקבלו מחמת פסול אחר מלבד פסול זה שיצא לחוץ והעלהו וניחא נמי דמתני' מחייב הקומץ והלבונה והקטרת ומנחת כהנים שהעלן בחוץ אף על גב דאמרינן בריש המזבח (לעיל זבחים דף פג:) דמנחות לר''י הגלילי ירדו וכן נסכים הבאים עם הזבח דאמרינן לדברי כולן ירדו וברייתא דבסמוך (דף קט.) דמרבי פסולין לא חשיב נשחטה בלילה ונשפך דמה שמע מינה דרבי יהודה היא ולא מחייבי אהני משום דירדו ואפילו הכי מחייב אקומץ ומנחת נסכים וניסוך היין והמים והיינו טעמא כדפרישית וקצת קשה דלרבי יהודה אין מתיישב מה שהשיב ר' אלעזר בר''ש תחת ר''י הגלילי דאכתי תיקשי ליה אף הקומץ בפנים והעלה בחוץ כיון שהוציאו פסלו:

רַבָּה אָמַר קַבָּלָה בִּכְלִי חוֹל אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ

Traduction

Rabba said: The practical difference between them is a case in which, after slaughtering the offering in the courtyard, the collection of the blood was done there in a non-sacred vessel and then the animal was offered up outside the courtyard. According to Rabbi Yehuda HaNasi’s defense, one would be exempt, as collecting the blood in a non-sacred vessel disqualifies the offering from its very outset; whereas according to the response of Rabbi Elazar, one would be liable as this is a disqualification that occurs in sanctity.

Rachi non traduit

רבה אמר קבלה בכלי חול איכא בינייהו. שעת הכושר ליכא קדש מקבלו איכא דכל שפסולו בקדש הקדש מקבלו:

טָמֵא שֶׁאָכַל בֵּין קוֹדֶשׁ כּוּ'

Traduction

§ The mishna teaches: One who is ritually impure who ate sacrificial food, whether it was ritually impure sacrificial food or ritually pure sacrificial food, is liable to receive karet if he did so intentionally, and to bring a sliding-scale offering if he did so unwittingly. Rabbi Yosei HaGelili says: An impure person who ate pure sacrificial food is liable. But an impure person who ate impure sacrificial food is exempt, as he merely ate an impure item, and the prohibition against eating sacrificial food while one is impure applies only to pure sacrificial food. The Rabbis said to him: According to your logic, even in a case of an impure person who ate what had been pure sacrificial food, once he has touched it, he has thereby rendered it ritually impure. Yet, in such a case, he is certainly liable for eating it. So too, an impure person who ate impure sacrificial food is liable.

שַׁפִּיר קָאָמְרִי לֵיהּ רַבָּנַן לְרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי

Traduction

The Gemara notes: The Rabbis are saying well to Rabbi Yosei HaGelili; why does Rabbi Yosei HaGelili disagree?

אָמַר רָבָא כֹּל הֵיכָא דְּנִטְמָא טוּמְאַת הַגּוּף וְאַחַר כָּךְ נִטְמָא בָּשָׂר דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּחַיָּיב שֶׁכֵּן טוּמְאַת הַגּוּף בְּכָרֵת

Traduction

Rava said in elaboration of the dispute: Wherever one is first rendered impure with impurity of the body and then afterward the sacrificial meat is rendered impure, everyone agrees that he is liable if he eats the meat. This is because the prohibition due to the impurity of one’s body, which carries the punishment of karet, took effect while the meat was still ritually pure, and so this prohibition is not abrogated even when the meat is later rendered impure.

Rachi non traduit

כל היכא דנטמא גופו של זה ואח''כ נטמא הבשר. ואפילו ע''י אחרים מודה ר' יוסי הגלילי דחייב כדאמרן מה לי על ידו מה לי ע''י אחרים דטעמא דר' יוסי משום דאין איסור חל על איסור הוא וכאן איסור טומאת הגוף קודם:

כִּי פְּלִיגִי כְּשֶׁנִּטְמָא בָּשָׂר וְאַחַר כָּךְ נִטְמָא הַגּוּף

Traduction

When they disagree is in a case where first the meat is rendered impure and then afterward the person’s body is rendered impure. In general, once an item has become subject to a prohibition, it cannot then become subject to an additional prohibition. In this case, once the meat is rendered impure, it is prohibited for anyone to eat it, even if that person is ritually pure. If that person is later rendered impure, the meat should not become subject to the additional prohibition against a ritually impure person eating sacrificial meat.

Rachi non traduit

כי פליגי בשנטמא בשר תחילה. ונאסר על זה משום טומאת בשר שאין חייבין עליו חטאת וכי הדר נטמא הגוף אית ליה לר' יוסי אין איסור טומאת הגוף חל על איסור זה ואע''ג דאיסור כולל הוא דאיכא למימר דמיגו דמיתסר בשאר חתיכות טהורות משום טומאת הגוף נתסר נמי בהך לא אמרינן האי מיגו הלכך אין ראיה מטמא שאכל את הטהור לכאן דהתם טומאת הגוף קדים:

Tossefoth non traduit

רבנן סברי מיגו. באיסור כולל פליגי כדמפרש בסוף גיד הנשה (חולין דף קא.):

דְּרַבָּנַן סָבְרִי אָמְרִינַן מִיגּוֹ וְרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי סָבַר לָא אָמְרִינַן מִיגּוֹ

Traduction

Rava explains that Rabbi Yosei HaGelili and the Rabbis disagree as to whether this case is an exception to that principle, as the Rabbis hold that we say that since the prohibition due to the ritual impurity of one’s body is a more inclusive prohibition, as it prohibits that person from eating all sacrificial meat, both pure and impure, it therefore takes effect also with regard to this meat, even though it was already rendered impure before the person was. And Rabbi Yosei HaGelili says that we do not say that since it is a more inclusive prohibition, it takes effect.

Rachi non traduit

ורבנן סברי אמרינן מגו. ואיסור כולל חל על איסור אחר דהא דאמרינן אין איסור חל על איסור באיסורי דעלמא קאמרינן:

וְרַבִּי יוֹסֵי נְהִי דְּמִיגּוֹ לָא אָמְרִינַן תֵּיתֵי טוּמְאַת הַגּוּף דַּחֲמִירָא וְתָחוּל עַל טוּמְאַת בָּשָׂר

Traduction

The Gemara asks: But even according to Rabbi Yosei HaGelili, granted that we do not say that since it is a more inclusive prohibition it will take effect. But still, the prohibition due to the impurity of a person’s body, which is a more stringent prohibition as it carries the punishment of karet, should come and take effect upon the prohibition due to the ritual impurity of the meat itself, as that prohibition is less stringent as it carries only the punishment of lashes. One exception to the principle that a second prohibition does not take effect is that even if an item or person is already subject to a prohibition, a more stringent prohibition will still take effect with regard to it.

Rachi non traduit

נהי דלא אמרינן מגו. לחול איסור על איסור ואפילו הוא כולל מיהו הני מילי היכא דשניהן שוין אבל הכא תיתי טומאת הגוף דחמירא ותיחול בכולל על טומאת בשר דקילא דהכי אמרינן בשחיטת חולין בפרק גיד הנשה (חולין דף קא.) דרבי יוסי הגלילי לית ליה איסור חל על איסור אפילו ע''י כולל ובאיסור חמור אית ליה איסור חל על איסור כשהוא איסור כולל גבי אוכל גיד הנשה של עולה דאוקימנא כרבי יוסי הגלילי דקתני חייב שתים:

אָמַר רַב אָשֵׁי מִמַּאי דְּטוּמְאַת הַגּוּף חֲמוּרָה דִּלְמָא טוּמְאַת בָּשָׂר חֲמוּרָה שֶׁכֵּן אֵין לָהּ טָהֳרָה בַּמִּקְוֶה

Traduction

Rav Ashi said: From where is it apparent that the prohibition due to the impurity of the person’s body is more stringent? Perhaps the prohibition due to the impurity of the meat is more stringent, as impure meat does not have the possibility of purification in a ritual bath, whereas a ritually impure person does. Since the prohibition due to the person’s impurity is not more stringent in every regard, it cannot take effect upon meat that is already prohibited due to its own impurity.

מַתְנִי' חוֹמֶר בַּשְּׁחִיטָה מִבָּעֲלִיָּיה וּבָעֲלִיָּיה מִבַּשְּׁחִיטָה

Traduction

MISHNA: There is a greater stringency with regard to slaughtering outside the Temple courtyard than with regard to offering up outside, and there is a greater stringency with regard to offering up outside than with regard to slaughtering outside.

חוֹמֶר בַּשְּׁחִיטָה שֶׁהַשּׁוֹחֵט לַהֶדְיוֹט חַיָּיב וְהַמַּעֲלֶה לַהֶדְיוֹט פָּטוּר חוֹמֶר בָּעֲלִיָּיה שְׁנַיִם שֶׁאָחֲזוּ בְּסַכִּין וְשָׁחֲטוּ פְּטוּרִים אָחֲזוּ בְּאֵבֶר וְהֶעֱלוּ חַיָּיבִין

Traduction

The mishna elaborates: The greater stringency with regard to slaughtering outside is that one who slaughters an offering outside the Temple courtyard even for the sake of an ordinary purpose, not for the sake of God, is liable. But one who offers up an offering outside the courtyard for the sake of an ordinary purpose is exempt. The greater stringency with regard to offering up outside is that two people who grasped a knife and together slaughtered an offering outside the courtyard are exempt. But if two grasped a limb from an offering and together offered it up outside, they are liable.

Rachi non traduit

מתני' השוחט קדשים בחוץ. לאכילת הדיוט חייב:

והמעלה להדיוט פטור. משום העלאת חוץ וחייב משום עובד עבודת כוכבים ואם הזיד בעבודת כוכבים ושגג בהעלאת חוץ אינו מביא על שגגתו חטאת וטעמא מפרש בגמ':

שנים שאחזו. בגמרא מפרש לה:

הֶעֱלָה חָזַר וְהֶעֱלָה וְחָזַר וְהֶעֱלָה חַיָּיב עַל כָּל עֲלִיָּיה דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אַחַת

Traduction

If one unwittingly offered up part of an offering outside the courtyard and then in a different lapse of awareness offered up other parts of that offering and then again, in another lapse of awareness, offered up yet other parts, he is liable to bring a sin offering for each act of offering up; this is the statement of Rabbi Shimon. Rabbi Yosei says: He is liable to bring only one sin offering.

Rachi non traduit

העלה ונודע לו וחזר והעלה. מאותה בהמה עצמה ובגמרא מפרש פלוגתייהו:

וְאֵינוֹ חַיָּיב עַד שֶׁיַּעֲלֶה לְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אֲפִילּוּ הֶעֱלָה עַל הַסֶּלַע אוֹ עַל הָאֶבֶן חַיָּיב

Traduction

Rabbi Yosei adds: And one is liable for offering up an offering outside the courtyard only once he offers it up at the top of an altar that was erected there. Rabbi Shimon says: Even if he offered it up on a rock or on a stone, not an altar, he is liable.

Rachi non traduit

שיעלה לראש המזבח. שיבנה מזבח לשם כך ויעלה וטעמא מפרש בגמ':

גְּמָ' מַאי שְׁנָא הַמַּעֲלֶה לְהֶדְיוֹט דְּפָטוּר דִּכְתִיב לַה' בַּשְּׁחִיטָה נָמֵי הָכְתִיב לַה'

Traduction

GEMARA: The Gemara analyzes the first halakha of the mishna: What is different about one who offers up outside for the sake of an ordinary purpose, that he is exempt? As it is written: ''And he will not bring it to the entrance of the Tent of Meeting, to sacrifice it to the Lord'' (Leviticus 17:9), which indicates that the liability applies only to offering up for the sake of the Lord. The Gemara questions this: But with regard to slaughtering, isn’t it also written: ''Or that slaughters it outside the camp, and he did not bring it to the entrance of the Tent of Meeting to sacrifice an offering to the Lord'' (Leviticus 17:3–4)?

Rachi non traduit

גמ' דכתיב לה'. ואל פתח אהל מועד לא יביאנו לעשות אותו לה' (ויקרא י''ז:ט') מכלל דבעושה לשם הכתוב מדבר:

בשחיטת חוץ נמי כתיב. (שם) ואל פתח אהל מועד לא הביאו להקריב קרבן לה':

שָׁאנֵי הָתָם דְּאָמַר קְרָא אִישׁ אִישׁ גַּבֵּי הַעֲלָאָה נָמֵי כְּתִיב אִישׁ אִישׁ מִיבְּעֵי לֵיהּ לִשְׁנַיִם שֶׁהֶעֱלוּ בְּאֵבֶר חַיָּיבִין

Traduction

The Gemara explains: It is different there, with regard to slaughtering, as the verse states: ''Any man [ish ish] of the house of Israel…that slaughters it outside the camp'' (Leviticus 17:3). The amplification indicated by the phrase ''ish ish'' teaches that one is liable even for slaughtering for the sake of an ordinary purpose. The Gemara challenges: But also with regard to offering up it is written: ''Any man [ish ish] of the house of Israel…that offers up a burnt offering'' (Leviticus 17:8). The Gemara explains: That amplification is necessary to teach that two people who offered up a limb of an offering together outside the courtyard are liable.

Rachi non traduit

איש איש. להביא איש ששחט לאיש:

אִי הָכִי הָכָא נָמֵי מִיבְּעֵי לֵיהּ לִשְׁנַיִם שֶׁאָחֲזוּ בְּסַכִּין וְשָׁחֲטוּ שֶׁחַיָּיבִין שָׁאנֵי הָתָם דְּאָמַר קְרָא הָהוּא אֶחָד וְלֹא שְׁנַיִם

Traduction

The Gemara asks: If so, here too, with regard to slaughtering, the phrase ''ish ish'' should be used to teach that two people who grasped a knife and together slaughtered an offering outside the courtyard are liable, contrary to the ruling of the mishna. Why are the two parallel phrases expounded in different ways? The Gemara explains: It is different there, with regard to slaughtering, as the verse states: ''And that man shall be cut off from among his people'' (Leviticus 17:4). The term ''that man,'' which is in the singular, indicates that only one who acts alone is liable, but not two who act together.

Rachi non traduit

שאני התם. בשחיטה לא מצית למידרש איש איש לחייב שנים שאחזו בסכין ושחטו:

אִי הָכִי גַּבֵּי הַעֲלָאָה נָמֵי הָא כְּתִיב הָהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ

Traduction

The Gemara challenges: But if so, also with regard to offering up, isn’t it written: ''That man shall be cut off from his people'' (Leviticus 17:9)? Why isn’t that term also expounded to teach that only one who acts alone is liable? The Gemara explains: That term is necessary

Rachi non traduit

דהא כתיב ההוא. וקא סלקא דעתך ונכרת האיש ההוא (שם):

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source